גדולי חכמים לא היו אוכלים מבהמה שממהרים לשחוט אותה כדי שלא תמות. ואע"פ שפרכסה בסוף השחיטה. ודבר זה אין בו איסור. אלא כל הרוצה להחמיר בדברי זה הרי זה משובח אבל מדות חסידות ליכא אלא לגדולי ישראל: ויש מסוכנת שלא מתכשרא עד דקיימא בכרעה ממילא ואזלא ארבעה גרמידי בדקה ומלא קומתה בגסה וגם זה אינו מעיקר הדין (עיין שם בש"ע):
חכמת אדם · סימן ד׳, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.