ודוקא הצנון עצמו הוא חריף אבל אם חתך הירק מן הצנון וכן זנבות השומים והבצלים ר"ל השרשים שלהם לא נקרא חריף ואפי' לא נשאר מן הירק רק כרחב קש של חיטים מותר הצנון (ת"ח) והמנהג לקנות חריין אף שנראה שנחתך דמסתמא תלינן שלא נחתך בסכין אלא במרא וחצינא שכן הדרך ואם ספק שמא נחתך בסכין או ספק אם היה הסכין ב"י או לא וא"א לקנות אחרים שאינם נמצאים קונין אותן וחותכין כדי נטילה שהיא כעובי אצבע דכיון דיש ספק סמכינן על דעת הש"ע דאינו אוסר יותר מכ"נ אבל אם אפשר לקנות שאינם נחתכים נוהגין לאסור כולו (מה שהק' הכו"פ נעמיד הצנון על חזקת היתר צ"ע שהרי בסימן קי"א בקדרה א' וב' חתיכה באיסור תורה אסור דע"י נפילה אתרע חזקתו) וצנון שחתכו וידוע שהסכין היה ב"י אלא שמסופק אם חתכו בו כתב הש"ך דאזלינן לחומרא דדוקא בחריין די"א דלא מקרי חריף מקלינן ומשמע מדבריו דכולו אסור (וצ"ע דהא עכ"פ דעת הש"ע דאפי' בצנון אינו אוסר יותר מכ"נ וא"כ בספק אם חתכו בו ג"כ יש להתיר עכ"פ לאחר שיטול כ"נ שהרי לדעת הש"ע מותר) וצריך לדקדק בבצלים כי הרבה שחותכין הזנבות וזה ודאי נעשה ע"י סכין ולכן אסור לקנות א"ל שנשאר כרחב קש:
חכמת אדם · סימן מ״ט, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.