בשר מלוח שנפל לחלב אע"ג שהחלב אינו מלוח שניהם אסורין דהבשר חשוב כטהור מלוח לטמא תפל צלול דאסור והחלב ג"כ אסור דכיון שהבשר מלוח מפליט לתוך החלב: ואם החלב לבד מלוח י"א דהחלב מותר דדוקא הבשר אסור שבולע מן החלב אבל החלב מותר דאין כח במלח אלא להבליע ולא להפליט וי"א דהכל אסור דכיון דאחד מהם מלוח וצלול שניהם אסורים דמבליע וגם מפליט מן הבשר וה"ה בשאר איסור (שם ס"ק ט"ו ובס"ק י"ז כ' משמע אפילו מלוח הכל שרי ודבריו אינם מדוקדקים דא"ל כוונתו אפילו מלוח הכל ז"א דאם הטמא לח מלוח אזי נאסר היבש והאו"ה מיירי בחלב מלוח ובשר יבש דהחלב מותר והבשר אסור כ"כ בהדיא בכלל י"ב סימן י"ב ואם כוונתו הטהור מלוח ויבש א"כ מאי זה שכ' הכל שרי שהרי מיירי בא' טמא וצ"ל דמיירי מב"וח והבשר יבש לגמרי אע"ג שהוא מלוח):
חכמת אדם · סימן מ״ג, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.