בד"א בצונן חי כגון בשר חי שלא נמלח אבל צלי צונן שנפל לחלב צונן אפילו שניהם אינם מלוחים צריך קליפה ואם יש בו בקעים או שהוא מתובל בתבלין והיא צלי אף על גב שהכל צונן אסור כולו וה"ה אפוי ומבושל צוננים דכיון דנצלה או נאפה או נתבשל אע"ג דהוא צונן רכיך ובולע וכן יש לנהוג במקום שאין הפ"מ ומ"מ החלב מותר דדוקא הגוש בולע מן הצלול אבל אינו מפליט כיון שאינו מלוח ושניהם צוננין (ואפילו בהפ"מ צ"ע להקל עיין ש"ך סימן צ"א ס"ק כ"א דרוב הפוסקים אוסרין כולו) ואם הוא חי אלא שיש בו בקעי' או שהוא מתובל בתבלין עד שאינו נאכל מחמת זה. (בל"י בשם דמש"א) הרבה פוסקים אוסרין כולו (ש"ך שם) ובש"ע מתיר מ"מ ראוי להחמיר לעצמו אף בחי וגם לאחרים צ"ע שהרי הפ"ח אוסר באמת ביש בקעים אפי' בהפ"מ (סעי' ז') ואם הי' אחד מהן מלוח עיין כלל מ"ג:
חכמת אדם · סימן מ״ב, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.