חכמת אדם · סימן מ׳, י״ב

עוד גזרו חז"ל שאם אכל בשר אפילו של חיה ועוף שאין איסורן אלא מדרבנן מ"מ לא פלוג באיסו' בשר וחלב ואסרו לאכול אחריו חלב עד סעודה אחרת ונחלקו הפוסקים בפירוש הדבר י"א דר"ל זמן סעודה דהיינו ששה שעות בין בקיץ בין בחורף (כו"פ דלא כפ"ח) והטעם לפי שהבשר מוציא שומן ומושך טעם עד זמן זה שאז כבר נתעכל לגמרי ולכן אפי' אין בשר בין שיניו צריך להמתין ולפ"ז הלועס לתינוק א"צ להמתין שהרי אינו מושך טעם (טור) וי"א (הרמב"ם) דהטעם לפי שכל זמן זה יש בשר בין שיניו ועדיין נקרא בשר ולפ"ז אפי' לועס לתינוק צריך להמתין וגם אפילו אם כבר המתין ו' שעות אם יש בשר בין שיניו צריך להסירו ואנו קבלנו לחומרא כשני הטעמים. ואם מצא אח"כ בשר בין השינים ומסירו א"צ להמתין דחשבינן ו' שעות מאכילתו אך צריך קינוח והדחת הפה: והקינוח הוא שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה והדחה הוא שידיח פיו במים או בשאר משקין ואין קפידא אם מקדים הקינוח או הדחה: ושומן של בשר או אפילו של עופות דינם כבשר (פ"ט) ואם אכל גבינה א"צ להמתין ומותר לאכול אחריו בשר ובלבד שיעיין ידיו שלא יהא שום דבר מהגבינה נדבק בהם ובלילה שאינו יכול לעיין היטיב צריך לרחצם במים דוקא (ש"ך ס"ק י') וגם צריך הדחה וקינוח וכן אם אוכל בשר או תבשיל של בשר אחר תבשיל של גבינה צריך נטילה בינתים כן סתם הב"י (סימן פט):