חכמת אדם · סימן ד׳, ח׳

השוחט את הבריאה ולא פרכסה (פירש שלא נתנענעה) הרי זו מותרת אבל המסוכנת והוא כל שצריך להעמיד אותה בידים דאעפ"י שעומדת מעשה עץ בעלמא הוא דקעבדה. וכן אם מעמידין אותה בגערה או במקל ואינה עומדת אעפ"י שאוכלת כבריאות אם שחטה ולא פרכסה כלל הרי זו נבילה ולוקין עליה דקים לחז"ל דכל שלא פרכסה בידוע שנשמתה נטולה הימנה קודם שחיטה. ואם פרכסה הרי זו מותרת. וצריך שיהא הפירכוס בסוף השחיטה ונמשך עד אחר שחיטה ואפי' רגע (ש"ך וכו"פ דלא כפ"ח) אבל בתחילתו אינו מועיל וכ"ש אם היה כל הפרכוס לאח"ש דמהני (תב"ש) דקיי"ל שאפילו שלאחר ששחט שני סמנים היא כחיה לכל דברי' אבל א"ל דכל הפרכוס יהיה דוקא לאח"ש דאם כן למה לא אמרו סתם שהפירכוס יהיה לאח"ש ונ"ל שאם היתה מסוכנת וחתך כל המפרקת עם רוב בשר אעפ"י שמעורה עדיין ואח"כ פרכס אע"ג דבבריאה בהפ"מ קיי"ל דכשר כדלקמן כלל ז' סי' ח' במסוכנת טריפה מדינא דהפירכוס של אחר שחתך המפרקת אינו אלא כזנב הלטאה (עיין ב"ח):