לאו דוקא שאחד אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד אלא אפילו אם יודע שישראל אחד שחט את אחד מהם אסור לו לשחוט השני אותו היום דכתיב לא תשחטו ביום אחד לשון רבים. לפיכך אם המוכר שחט אחד מהן או אם מכרה לאחר ואמר לו שרצונו לשחטה היום או שהוא יום שדרך העולם ששוחטין באותו יום כמו שדרך בני אדם בארצותינו בעיירות קטנות בערב שבת וערב יום טוב. ולכן אפילו לא אמר הקונה שישחטנה היום מסתמא ישחטנה. צריך המוכר להודיע ללוקח השני כדי שלא יכשל השני וישחטנה ויעבור על לאו אבל אם נתנבלה בשחיטה הראשונה בדבר שהוא מצד הדין נבלה. או שנכרי לקחה אפילו ודאי שחטה או נחרה היום כיון שאיני שחוטה כראוי מותר לשחוט השני ואם נתנבלה בשחיטה בדבר שאינו מעיקר הדין אלא משום ספק או חומרא כגון שיהוי במיעוט בתרא וכיוצא בו אסור לשחוט בו ביום וה"ה אם נמצא טריפה אסור לשחוט בו ביום (שם):
חכמת אדם · סימן ד׳, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.