חכמת אדם · סימן ד׳, ב׳

השוחט בהמה ונמצאת כשרה נמצא בה עובר בן ח' בין חי או מת דגם חי חשוב כמת שאי אפשר לו לחיות או בן ט' מת מותר באכילה דכתיב בבהמה אותה תאכלו וקבלו חז"ל דרצה לומר כל שבבהמה תאכלו אבל דמו אסור. (ולענין חלבו וגידו מבואר בדין חלב כלל כ"ח סימן ב') ואינו טעון שחיטה לפי שניתר בשחיטת אמו וגם אין בו משום אותו ואת בנו כיון שאינו טעון שחיטה ואם מצא בו בן ט' חי אם הפריס על גבי קרקע רצה לומר שהלך קצת טעון שחיטה מדרבנן שיאמרו שמותר לאכול בהמה בלא שחיטה ולכתחלה יברך על בהמה או עוף כמו בדבר דאתיליד בו ריעותא ואם אין לו כתב הפ"ח שיברך על השחיטה אבל שאר טרפות שאינו מחמת שחיטה כיון שאינו מפורסם אינו אוסר אותו. אבל טרפות שמחמת שחיטה כגון שהה ודרס וכל שאר דינים הפסולים בשחיטה פוסלים גם בזה כיון שהצריכוה שחיטה צריך שיהיה שחיטה כראוי ואם לא הפריס על גבי קרקע אינו טעון שחיטה אבל אם לא שחט האם או ששחטה ונתנבלה או נטרפה עכשיו שאין בקיאין בין בן ח' או בן ט' כל עובר שנמצא בה אפילו בן ט' חי כיון שנטרפה האם טרפה ואסור באכילה דשמא הוא בן ח' ולא מהני ליה שחיטה ואם המתין עד תחלת ליל ח' ללידתו שאז יצא מס' נפל אפילו היתה אמו טרפה ניתר בשחיטת עצמו: הא דאמרינן שנמצא בבהמה מותר והיינו מדכתיב כל מפרסת פרסה בבהמה תאכלו קבלו חז"ל דדוקא דבר שיש לו פרסות על זה קאמר קרא בבהמה תאכלו ונחלקו הפוסקים. י"א דבפרסה תלוי מלתא שיהיה לו רגל של בהמה אף על פי שאינה שוסעת אלא שפרסותיו קלוטות מכל מקום מותר דלא בעינן רק פרסה ואז אפילו כל הגוף הוא דמות עוף מותר ואם אין לו פרסה אפילו היה דמות עוף טהור אסור (רמב"ם וכ"פ בש"ע לדעת הש"ך ס"ק י"ז) וי"א דהכל תלוי בדמות פרסה רצה לומר שיהיה מין בהמה שיש לו פרסות אבל אין תלוי בפרסה דאם הוא דמות בהמה אפילו אין לו רגלים כלל או שיש לו רגלי עוף אפילו הכי מותר ואם הוא דמות עוף אף על פי שיש לו ב' פרסות אסו' (תוס' ורא"ש עש"ך ס"ק י"ט) ולכן יש להחמיר שאינו מותר אלא אם כן הוא דמות בהמה וגם יש לו רגל עם פרסה (עפ"ח דיש לומר דגם הרמב"ם סבירא ליה הכי) (שם) דין עובר שהוציא ידו מבואר בש"ע סימן י"ד: