אם מלחו וצלאוהו מיד אין צריך להדיח הבשר לאחר הצליה דאין לחוש לדם שעל המלח שהאש שואב ומונע המלח מלבלוע הדם אבל אם שהה במלחו שיעור מליחה אפילו הדיח אותו קודם המליחה מ"מ נשאר דם הנפלט ונבלע במלח לפיכך צריך להדיח הבשר קודם צליה ואם לא הדיחו קודם צליה ידיחו אחר הצליה ואפילו בלא שהה המנהג להדיח אחר הצליה וכל הדחה שאחר צליה ג"פ כדין הדחה שלאחר מליחה (שם בש"ך ס"ק ט"ו) ובדיעבד אפילו שהה שיעור מליחה אם לא הדיח וצלאו כך מותר דהאש שואב ואין חילוק בכל זה בין בשר לעופות אע"פ שהם חלולים והדם פירש מדופן לדופן מ"מ כבכ"פ (שם):
חכמת אדם · סימן ל״ה, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.