נוהגין שלא למלוח הכבד כלל אפילו לבדה משום היכר שלא יבא לבשלה עם בשר ועוד שהאש יחזור ויבליע הדם אלא ימלחנה כשהיא תחובה בשפוד או מונחת על האש לצלותה. ואם טעה ומלחה ושהה במלחו ידיחנו קודם צליה ובדיעבד א"ל הדיח מותר כדלקמן כלל ל"ה סימן ה' (ועיין בת"ח כלל כ"ד סי' י). ואם לא הדיח קודם מליחה ע"ש במנ"י דיש להקל לצלי וסיים וצ"ע למעשה ואם מלח הכבד עם בשר והניח הכבד על הבשר אפ"ה מותר דכבכ"פ ואם היה הבשר כבר נמלח והודח ומלחו עליו הכבד אסור ודינו כמו בבשר על גבי בשר כלל ל"ב סימן כ"ג (ועיין ש"ך ס"ק ט"ו דכתב דאסור והיינו לשיטתו שם בבשר שהודח) ואם מצא הכבד דבוקה בעוף אחר המליחה יקלוף אותו מקום ואינו אלא חומרא ולאחר הצליה נוהגין להדיח הכבד משום דם הדבוק בה ואם לא הדיח מותר (שם):
חכמת אדם · סימן ל״ד, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.