חכמת אדם · סימן ל״ד, י״א

הכבד אע"פ שכולו דם מותר דלא נקרא דם אלא מה שהוא צלול ונשפך כמים כדכתיב על הארץ תשפכנו כמים אבל הכבד וכן הטחול אינם נשפכים ומ"מ יש בהם ג"כ דם כשאר כל האיברים ואדרבה יש בכבד ריבוי דם ולכן כבד שנתבשלה בקדירה קודם שנצלה וקודם שנמלחה בין שנתבשלה בלא בשר ובין שנתבשלה עם בשר לעולם אמרינן מחמת שהיא פולטת דם הרבה אינו בולע כלל. ולפיכך הכבד לעולם מותר ואפילו אין ס' נגד הכבד. אבל הבשר והקדירה אסורין שהרי הם בולעין פליטת הדם של הכבד ואם יש ס' נגד הכבד הכל מותר ואין חילוק בין שהיה הכבד דבוק בעוף או אינו דבוק זהו דעת הב"י בש"ע אבל אנו שמנהגנו ע"פ רמ"א נוהגין לאסור הכל אפילו נמלח הכבד קודם בישולה שיעור מליחה לקדרה והדיחה כדין שאר בשר דלפי שהיא מרובה בדמים לא מהני לה שום מליחה ואפילו ע"י קריעת שו"ע (ועיין בש"ך ס"ק ט' באם שהורה המורה להתיר אחר שנמלחה הכבד לאחר קריעת שו"ע וחתיכה לתחת ונתבשלה לא מהדרינן עובדא ואם חסר א' מאלו התנאים הכל אסור) אפילו נתבשלה בלא בשר די"א דדוקא בבשול אינה חוזרת לבלוע אבל אם הוא שלוק שהוא יותר מבשול חוזרת לבלוע ואנן לא בקיאין מהו שלוק או מבושל ולכן הכל אסור ומ"מ הכלים שנשתמשו בו ע"י עירוי מותר אם נמלחה תחילה (סי' ע"ג):