חכמת אדם · סימן ל״ב, י״ד

בשר שנמלח בכשא"מ ושהה בו כשיעור שיתנו מים על האש ויתחיל להרתיח דזה שיעור כבישה בציר כדלקמן כלל נ"ז ולכן כל מה שממנו בציר אסור אפי' לצלי דכבוש הוי כמבושל ומה שחוץ לציר אינו אסור אלא כ"ק ואפילו הוא שמן ל"א שמפעפע עמו הדם דקי"ל אין הנאסר יכול לאסור אלא למקום שהאיסור יכול לילך לשם כן סתם בש"ע אבל אנו נוהגין כרמ"א דאפי' לא נמלח רק מעט עד שנראה ציר בכלי אסור דהציר הוא תיכף רותח שכן טבע המלח לא מבעי' זה שמונח בציר דמחמת חורפי' דציר הוי כאלו נתבשל בתוכו אלא אפי' מה שלמעלה מן הציר אסור דתיכף כשנמלח מתחיל הדם לפרוש ממקום למקום וכיון שמונח בכלי שאינו מנוקב ואין מקום לדם לצאת חוזר ונבלע בתוכו ואין יוצא עוד ע"י מליחה וצלי לא מבעיא להפוסקים דהא דדם איברים שלא פירש מותר דוקא כשלא פי' כלל אבל פירש ממקום למקום אסור הכי נמי פירש ממקום למקום. ואפילו להפוסקים דאפילו פי' ממקום למקום מותר מ"מ קנסו חכמים כיון שלא מלח כדין (עיין ב"א סימן מ"ה) מ"מ אם נמלח שאר חתיכה על חתיכה זו ואינם נוגעים בציר שלמטה מותר דאין חתיכה אחת דחוקה כ"כ על גבי חברתה שנאמר שהתחתונה מעכב העליונה לפלוט ואפילו קליפה א"צ (סעיף י"ח ובט"ז ס"ק מ"ה) וכן אם נתערב חתיכה תפילה בחתיכה מונחת בכלי שאינו מנוקב ובלעה דם מותרת ע"י הדחה ומליחה (סי' ע' בש"ך ס"ק מ"ח) ודין הכלים ותשמישן יתבאר לקמן סי' ל"ב: