חכמת אדם · סימן כ״ט, ז׳

אך כיון דהרבה פוסקים ס"ל דכל דם ביצים אפילו דם ריקום אינו אסור אלא מדרבנן ולכן אם הביצה לבדה או אפילו נתערב חד בחד דכל חד בחד לא נקרא תערובות כלל (אחרונים דלא כש"ך בס"ק י' ) אפי' לא ידעינן אם היה הדם במקום האוסר דהיינו על הקשר אפ"ה אסור דחיישינן לדעת הפוסקים דדם ביצים אסור מה"ת וא"כ הוי סד"א ולחומרא וכן אפי' נתערב חד בתרי אם ידעינן שהיה במקום האוסר לכ"ע כגון שנתפשט מקשר חלבון עם קשר החלמון אוסר ג"כ התערובת כדין כל איסורין דבעינן ס' אבל אם אינו יודע אם נמצא במקום האוסר לכ"ע הכריעו האחרונים (הט"ז וש"ך ופ"ח) דאעפ"י שאנו חוששין לדעת הגאונים ולדעת רא"ה מ"מ לעולם אינו אלא ספק דאם נמצא על החלבון שמא הלכה כהגאונים דמותר ואם נמצא על החלמון שמא הלכה כרא"ה דמותר ולכן אם נתערב חד בתרי או שיודע בבירור שביצת ההיתר גדול יותר משל איסור (עיין כלל מ"ט סי' ד') דאז אפי' הי' ודאי אסור וכאותן פוסקים דאסור מה"ת מ"מ כיון שנתערב ברוב אין כאן איסור מה"ת בודאי ולכן בזה סמכינן על הפוסקים דס"ל דדם ביצים אינו אלא מדרבנן והוי ספיקא דרבנן ולקולא ואין חילוק בזה בין אם הם חיין או מבושלים כל שנתערבו ברוב מותר (והמנ"י כ' דבנמצא על החלמון אסור אפילו בתערובות דכיון דהגאונים ורי"ף ורמב"ם אוסרים נחשב דעת רוקח ורא"ה ורש"י כיחיד ואינו נכנס בגדר ספק כלל ואפשר י"ל דבדבר דתלי בסברא ובפירוש הש"ס י"ל כדבריו אבל כיון שמחלוקתן תלוי בגירסת הש"ס כמש"כ רוקח י"ל שפיר דהוי ספק גמור):