חכמת אדם · סימן כ״ד, ג׳

הא דכתבנו דבנשבר טריפה. מדינא אינו אסור אא"כ נשבר ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופין את רוב עוביו ורוב הקיפו כך קבלו חז"ל ודעת גדולי ראשונים דאין נפקא מיניה אם יצא העצם לחוץ או לא אלא הכל תלוי שיהיה עור ובשר חופין רוב עוביו וריב הקיפו דהיינו שלפעמים העצם מצד אחד הוא עגול ועב והולך ומיצר כזה # וכל כמה שמתארך זה הקצר כן מתרבה ההיקף והשבר ואם החיפוי הוא לאותו צד הדק אף אם החפוי הרבה יותר מרוב הקיפו מ"מ רוב עובי העצם נשאר מגולה וטריפה ואם החפוי הוא לצד העב ה"ל מחופה רוב הקיפו שהרי רוב ההיקף היא בצד הדק וטריפה עד שיהיה החיפוי בשניהם (פ"ח ס"ק י"ד) וכדעה זו סתם הב"י בש"ע וצריך שיהיה החיפוי הרוב מן הבשר ומיעוט מן העור מצטרף אבל חצי מן בשר וחצי מן עור לא מהני בבהמה רק בעוף הואיל דעורו רך אפילו חצי מן העור מצטרף וכבר נתבאר בכלל י"ד שאם הבשר נשתנה כיון שאין אנו בקיאין בבשר שרופא גרדו אינו מציל ועיין עוד מדיני חפוי בשר בש"ע. וכ"ז הוא מדינא עפ"י פסק הש"ע אבל אנו הנוהגין אחרי הכרעת רמ"א נוהגין לאסור עפ"י הפוסקים (רש"י וסה"ת) דאפילו כשעור ובשר חופין רובו אם יש לחוש שיצא פעם אחד העצם לחוץ טריפה דס"ל הא דאמרינן רוב עוביו ר"ל רוב חלל העצם ורוב הקיפו ר"ל שיהא רוב היקף הבשר שעל השבר קיים ולפ"ז אם יש נקב קטן בעור ובשר חיישינן שמא יצא לחוץ רוב חלל העצם וטריפה. ולפי שיש חלוקים רבים בדין חיפוי בשר ואין רבים בקיאים ועוד שמא יבא להכשיר כשיהיה נקב קטן ולכן נוהגין במדינות אלו להטריף כל שבירה בעצם שאם נחתך טרפה אפילו כשעור ובשר מקיפין אותו מכל צדדיו ואין שם נקב כלל וא"כ כשר לכל הדיעות מ"מ כבר נהגו להחמיר ואין לשנות אם לא במקום הפ"מ לפי ראות המורה שיש להקל להורות כהלכה (ז"ל רמ"א בש"ע). ונ"ל דכוונתו דבמקום הפ"מ יש להורות כהלכה וכדעת הב"י בש"ע דאם יש חיפוי בשר רוב עוביו ורוב הקיפו כשר אעפ"י שיש נקב קטן כן נ"ל וכן משמע בש"ך ס"ק י"ז: