ואווזות שמוליכין לשוחט ומעקמין אגפיהן מצוי הוא יותר לומר שנשבר קודם שחיטה מ"מ אם יש לתלות ג"כ בלאחר שחיטה כגון שהשליכו בכח על אבן או קרקע קשה או כיוצא בו יש להתיר מטעם ס"ס ואם הרגיש השוחט שבשעת שחיטה היה הגף שלם אלא שנסתפק אם נשבר בתחלת שחיטה או בסוף שחיטה כשר דבשעה מועטת כזו לא חיישינן שניקבה הריאה אבל בשמוטה לא מהני דשמא באותו רגע ניקב' הריא' עם שמיטתו (ט"ז ופ"ח) וכן אם לא נמצא שום צרירת דם בודאי לאחר שחיטה נעשה דאם נשבר קודם שחיטה לא ימלט שיהיה סביב וסמוך לשבירה רושם וצרירת דם (כו"פ):
חכמת אדם · סימן כ״ג, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.