הרשות היה ביד ב"ד הממונין על פי המלכות למעט הנדוי משלשים יום או להוסיף עליהם כפי רצונם וכפי ראות עיניהם וכן היה רשות בידם להחמיר עליו שלא ימולו את בניו ושלא יקברוהו אם ימות ולגרש בניו הקטנים מבית הספר ואשתו מב"הכ עד שיקבלו עליו את הדין ואין בזה משום נשבע לבטל את המצוה דלמגדר מלתא חלה על דבר מצוה כמו על דבר רשות לקיים את דברי תורתנו ואם רצו ב"ד היה יכולים להחרים האוכל והשות' עמו והיושב בד' אמותיו וכן ברשות ב"ד אפי' בנתנדה מחמת ממון לנדות שלא יתפלל בי' ושלא יזמנו עליו (ש"ך ס"ק כ"א):
חכמת אדם · סימן קע״ב, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.