המבזה את החכם ואפילו בדברים ואפילו לאחר מותו אם יש עדים בדבר או אומדנות כדלעיל היו ב"ד מנדין אותו ברבי' והם היו מתירים לו כשחזר בתשובה אבל אם החכם חי אין מתירין לו עד שירצה ויפייס את החכם שנידוהו בשבילו מיהו אם לפי ראות הב"ד עשה זה זה שמוטל עליו ואין החכם רוצה למחול היו מתירין לו נידויו וכן החכם בעצמו היה מנדה לכבודו למי שהוא קטן ממנו שהפקיר כנגדו וא"צ לא עדים ולא התראה ואין מתירין לו עד שירצה ויפייס את החכם ואם מת החכם היו באים ג' ומתירין לו:
חכמת אדם · סימן קע״ב, מ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.