נידוהו בחלום הוי נידוי וצריך התרה ואפילו חזרו והתירו לו בחלום אינו כלום דאי אפשר לחלום בלא דברים בטלים חיישינן שמא הנידוי אמת והתרה היא דברים בטלים וצריך עשרה להתירו וטעמא שצריך עשרה משום דיש לחוש שמא בשליחות המקום נתנדה ועל כל בי עשרה שריא שכינתא וה"ל הותר באותו ב"ד שנתנדה בו ולפיכך אפילו יודע מי הוא שנידה אותו בחלום אין אותו המנדה יכול להתירו וצריך בי עשרה אחרים דאמרינן לשמתיה שווי' שליח למשרי לא שוויה שליח ואותן העשרה צריכין להיות בני אדם ששונין הלכות לא מצא טורח אחריהם עד פרסה לא מצא מתירין לו אפילו עשרה ששונין משנה לא מצא מתירין לו אפילו שיודעין לקרות בתורה לא מצא מתירין לו אפילו עשרה שאינם יודעין לקרות לא מצא עשרה מתירין לו אפילו שלשה וי"א שאין לו התרה אלא ע"י עשרה ששונין הלכות או משניות שראוין לשרות עליהם שכינה ומיהו אם יתירו בזה אחר זה סגי וכשמתירין למי שנדוהו בחלום י"א שיאמרו מחמת דאשתמית פלוני בחלמא מותר יהא ליה לא איסורין ולא קללין יבא עליו יחי ראובן ואל ימות כו' תודיעני אורח חיים וגו' ה' שמעתי שמעך וגו' ויאמרו ג"פ ויעבור וגו' (סעיף ל"ה):
חכמת אדם · סימן קע״ב, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.