ת"ח שנידה לעצמו היה מתיר לעצמו אע"ג דנדר אינו מתיר לעצמו בנידוי דדברי קבלה הקילו אפילו נידה ע"ד פלוני ואפילו על דבר שחייב עליו נידוי ויש מי שאומר שאם נידה עצמו על דבר שהיה חייב נידוי אינו יכול להתיר לעצמו וי"א שאם היה דרך שבועה שאמר אני נשבע להיות בנידוי אם אעשה דבר פ' אפילו ת"ח לא היה יכול להתיר לעצמו אפי' בדבר שאינו חייב עליו נידוי דבשבועה כתיב לא יחל דברו הוא עצמו אינו מוחל אבל אחרים מוחלין ומי שאינו ת"ח שנידה לעצמו יש מי שאומר שצריך עשרה שיתירו לו וה"ה בת"ח בדבר שלא היה יכול להתיר לעצמו:
חכמת אדם · סימן קע״ב, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.