מת בי"ט ב' אפילו בי"ט ב' של ר"ה ואפילו אין חשש שיסריח מותר להתעסק בו ישראל בכל דבר הנוהגין לעשות למת אפילו במלאכה דאורייתא די"ט ב' לגבי מת כחול שויא רבנן ואפילו אם אפשר בעממין חוץ מן הכיפה שבונין על הקבר וזהו מדינא אבל המנהג במדינתינו דכל דאפשר לעשות ע"י נכרי אפילו בי"ט ב' נוהגין הכל כמו בי"ט א' חוץ מלכסהו בעפר ואפילו לעשות כמו הר ופשיטא לטהרו מותר ע"י סדין כיון דאינו אלא חשש שמא יסחוט רק שיזהר שלא יסחטו בידים ואם אין באותה עיר קברות לישראל מוליכין אותו לעיר אחרת אפילו חוץ לתחום ומשכירין לו ספינה ועגלה להוליכו ממקום למקום ונ"ל דמותר גם להוליכו על בהמות ישראל ואם א"א ע"י נכרי מותר הכל בי"ט ב' ע"י ישראל. בד"א כשרוצים לקברו בו ביום אבל אם אין רוצין לקברו בו ביום משום כבודו להביא ארון ותכריכין וכיוצא בו אין עושין לו שום דבר איסור מלאכה אפי' ע"י נכרי רק (א"ר) בטלטול דמותר אבל להלינו כדי שיקבר ע"י שראל אסור דאין זה כבודו ולהוציאו לכרמלית יש להחמיר (ע"ש במ"א ס"ק י"א) ואם אינו מוצא מי שיחפור הקבר בחנם מותר להטעותו ולפסוק לו שכר אע"ג דזה אסור ליטול שכר דהוי שכר י"ט ואם א"א להטעותו מותר ליתן לו שכר והניטל יתן את הדין ע"ז (שם) ומכ"ש דאסור לבני ח"ק ליטול מעות עבור מקום קבורה אלא יטלו משכנות ואם צריכים להמתין הרבה שעות להשיג נכרי לקברו ובתוך כך יבא המת לבזיון יתעסקו ישראל אפילו למנהגינו (א"ר):
חכמת אדם · סימן ק״ע, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
