חכמת אדם · סימן קס״ד, י״ב

אם האבל בעצמו מושכר לאחר לא יעשה מלאכה בימי אבלו שהרי אפי' עני המתפרנס מן הצדקה אסור תוך ג"י ראשונים אפי' בצינעה מ"מ מותר לעשות מלאכתו ע"י אחרים ואפי' בדבר שאינו אביד והוא יקח השכר מן הבעלים שהרי עיקר המלאכה של בע"הב וכיון שנעשית ע"י אחרים אין כאן פרהסיא וא"כ דומה ממש לסי' ג' (עיין ש"ך ס"ק י"ז נ"ל דעיקר קו' הרא"ש כיון דהוי פרהסיא וא"כ שפיר כ' בד"מ דע"י אחר מותר כיון דאינו פרהסיא ולכן משרתת בבית אסורה לעשות מלאכת בע"הב כדין שאר אבל ודוקא מלאכה או ללכת מן הבית דברים ששאר אבל אסור אבל מלאכת צרכי הבית כגון לאפות ולבשל והצעת המטה וכיבוד הבית וכיוצא בו מותרת שאפילו בע"הב אבל מותר לעשות כל צרכי הבית הצריך לו רק שלא יעשה מה שאינו צריך לו ולכן אפי' המשרתת בשכר מותר אבל השמש שאירע לו אבל אסו' לו לילך לב"הכ ולשמש בצרכי הקהל דכל מה ששאר אבל אסור אסור גם לשמש (סעי' כ"ב וט"ז שם) ונ"ל דשוחט דמתא מותר לשחוט בתוך ביתו דמ"ש מאפיה ובשול אע"ג שנוטל שכר מהקהל בכל שבוע אבל אסור ליקח שכר בעד כל עוף ובהמה ששוחט דמה שהתירו למשרתת בשכר היינו משום שהוא בהבלעה כדרך לשכור משרתים אבל שלא בהבלעה אסור וללכת חוץ לביתו לשחוט אסור. ונ"ל דאם אין שם שוחט אחר אלא האבל ואין לצבור לאכול מותר לילך בלילה לשחוט דבלא"ה אין איסור כ"כ בלילה כדלקמן בכלל סי' קס"ז ואפילו ביום אפשר דיש להקל (עיין בקו' מצבת משה סי' ז') ומותר לאבל לטחון קמח ולאפות לו פת אפי' מלא תנור אעפ"י שא"צ אלא א' מפני שהפת נאפה יפה ומיהו לטחון יותר ממה שצריך נראה דאסור ומ"מ אם טחן לצורך ימי אבלו והותיר מותר וכן מותר לקצוץ עצים לצורך ולהטיל שכר מה שצריך לימי אבלו ואם עשה יותר מה שצריך לאכול בדיעבד מותר ובלבד שלא יערים וכן כל מלאכות המותרים לעשות בי"ט מותר בימי אבלו (ב"י וד"מ):