חכמת אדם · סימן ק״ס, ט׳

איזהו מ"מ שמצאו בדרך או בעיר של נכרים ואין לו קוברים וממקום שמצאו אינו יכול לקרות ישראל שיעלהו ויבא לטפל בו ולקוברו אסור לו לזוז משם ולהניח את המת אפילו לילך לעיר להביא קוברים אלא יטמא עצמו ויקברנו אבל אם היו ישראל קרובים למקום המת שהמוצא את המת קורא אותם והם עונים לו ובאים לקברו אין זה מ"מ שיטמא עליו הכהן אלא קורא אותם והם קוברין. באו בני העיר אם יש כל צרכו מושך את ידיו ולעולם הוא מ"מ עד שיהיו שם נושאי המטה וקוברים (ט"ז). י"א אם אינו מוצא שיקברוהו רק בשכר אינו חייב לשכור משלו אלא מטמא אם ירצה. מת הנמצא ולא ידעינן מי הוא אזלינן בתר רובא הנמצאים שם דהיינו בתר רוב העוברים ושבים המצויים שם או בתר רוב עיירות ולא אזלינן בתר העיר הקרובה אפילו בקורבה דמוכח אלא בתר רובא אזלינן דכל דפריש מרובא פריש (שם סעי' ג' ובש"ך) ואם נוכל לומר כל קבוע כמחצה על מחצה כגון שידוע שהיו כאן ונהרג א' מהם במקומו וכיון דידעינן בודאי שהיה שם קיי"ל דכל קבוע כמחצה ע"מ כדלעיל כלל ס"ג לא אזלינן בתר רוב אלא ה"ל כמחצה על מחצה וצריך לקוברו אבל אין הכהן מטמא לו כדין הספיקות לעיל סי' ז':