כהן שפירשו אבותיו מדרכי הצבור אינו מטמא להם ולא להרוגי ב"ד ולא למי שמאבד עצמו לדעת ולא לספק כגון שנתערב ולדה בולד חברתה או ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון. ואין הכהן מטמא לאבר מן החי מאביו ולא לעצם מעצמות אביו וכן המלקט עצמות אינו מטמא להם אעפ"י שהשדרה קיימת ואפילו אם כל המת שלם אלא שחסר ממנו כל שהוא אפי' הוא מונח אצלו אינו מטמא לו שאינו מטמא אלא לשלם ויש מי שאומר דהני מילי כשחסר לאחר מיתה או כשחסר בשעת מיתה כגון שחתכו ראשו שאינו עכשיו כמו שהיה בחייו ולא קרינן ביה לאביו אבל אם חסר ממנו אבר בחיים ומת מטמא לו אעפ"י שאינו שלם ויש מי שאומר שאינו מטמא להרוג דמקרי חסר ונכון להחמיר (שם סעיף ח' ט' ובש"ך):
חכמת אדם · סימן ק״ס, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.