קבר הנמצא מותר לפנותו ולא חיישינן שמא מת מצוה הוא דמת מצוה קלא אית ליה. פינוהו מקומו טהור ואפילו היה קבר של בנין מותר בהנאה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אבל קבר ידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה אסור לפנותו ואפי' פינוהו מקומו טמא ואסור בהנאה ואפילו בקבר של קרקע עולם גזרו רבנן טומאה עולמית כדי שלא יפנוהו אבל לרמב"ם קבר הנמצא דהיינו שלא היינו יודעים שהיה שם קבר מותר לפנותו דמסתמא נקבר שם שלא ברשות בעל השדה פינוהו מקומו טמא כלומר השדה סביבותיו היכא דאיכא למיחש לקברים ואסור בהנאה קבר הידוע ר"ל שאין שם אלא הוא לבדו ונקבר שם שלא מדעת בעל השדה אסור לפנותו (כצ"ל בש"ך ס"קט וגם בב"י) פינוהו מקומו טהור ומותר בהנאה כיון שידוע שאין שם קברים אחרים (שם סעיף ב' ועיין בב"י):
חכמת אדם · סימן קנ״ח, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.