מי שנתנדה בימי קדם שהיו ישראל על אדמתם משום אפקרותא שעבר עבירה ומת דינו היה כמאבד ע"ל בכל דבר והיו מניחין אבן על ארון אבל נדוהו משום ממון כיון שמת פטור היה מגזירתם והיו מספידין אותו כראוי וגם לא היו מניחין אבן:
חכמת אדם · סימן קנ״ו, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.