מת שלא היו לו צרכי קבורה וגבו לו והותירו אם כשגבו אמרו הגובי' שיתנו למת זה ולכן אם מת יתנוהו ליורשיו דאע"ג דהמת לא זכה בהן לא מטעם זכיה דאינו בר זכי' ולא משום האסור בהנאה כדלקמן דהזמנה לאו מלתא אלא כיון שביזו אותו וגבו לצרכו מוחל לזילותיה לגבי יורשים אבל אם גבו סתם לצורך מתים ישאר ביד הגבאים לצורך מתים אחרי' ולכן נכון שהגבאי לא יבקש מהקהל לצורך מת מיוחד (שנ"ו) ועיין לעיל כלל קמ"ח:
חכמת אדם · סימן קנ״ה, ל׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.