חכמת אדם · סימן קנ״ה, כ׳

בעיר שיש בה שני מתים מוציאין אותו שמת ראשון ואא"כ מוציאין את השני ואם רוצין להלין הראשון לכבודו כדלקמן כלל ק"נג סי' ח' מוציאין השני דהא בלא"ה לא יוציאו עכשיו הראשון. אבל חכם ות"ח אפילו מת התלמיד ראשון מוציאין החכם וכן ת"ח וע"ה מוציאין הת"ח וכן איש ואשה מוציאין האשה מפני שקרובה לבית הניוול. הוציאו הראשון וקברוהו אין עומדים עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים עד שיוציאו השני כדי שלא לעכב קבורת השני. הוציאו השני וקברוהו באין ועומדין בשורה על הראשון והשני כאחד (כ"כ בדו"פ להדיא בשם הרש"ל ובש"ך סי' שנ"ד סק"ד נ"ל שיש שם טעות דמוכח וצ"ל ועומדין בשורה ע"ש) אבל אין מנחמים שני אבלים כאחד אלא מנחמין את זה וחוזרין ומנחמים את חבירו או נחלקים לשתי כיתות כת זה מנחמים את זה והשני את זה אא"כ היה כבודם וקילוסם שוה אז מנחמים השנים כאחד (סימן שנ"ד) ואין מוציאין ב' מתים במטה א' אא"כ כבודן וקילוסן שוין ומעשה בא' שנפל הבית על ב' בניו ובתו ושאלו את ר"י ואמר הוציאו שלשתן במטה א' ונתנו את החתנים ר"ל זכרי' בראש א' והכלה בראש א' והיו מקלסין לפניהם הוי חתנים הוי כלה (ת"ח בשם תוס' שמחות) וסיים אבל אם יש להם מעשה עצמן שאין א' שוה לחבירו אף שהם בני אב א' אין מוציאין אותם כא' שאין כבודן וקילוסן שוה: