אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת כגון צרכי קבורה והספד אבל שאר כל דבר של דברי תורה אסור אפילו חוץ לד' אמות דהוי כלועג לרש כיון שהוא א"י לדבר תורה אבל לכבוד המת אפילו ד"ת ואפילו תוך ד"א מותר ולכן נהגו לדרוש באגדות ופסוקים ואפילו תוך ד"א ויוצא מענין לענין עד שמגיע לספר שבחיו של מת מעשה תורתו ומדות טובות שהיו בו דכל מה שעושה לכבוד המת הוי דברים של מת (רדב"ז) ולכן מותר לומר תהלים בבית שהמת בו להצילו מרוחות רעות אבל לא יאמרו קדיש וברכו או שאר ד"ת אבל לא כיש שמכונים להראות מעלתם בדרוש שעל המת מה שאינו לכבודו לאו שפיר קעבדי (ט"ז ס"קה) ומילי דעלמא י"א דאפילו תוך ד"א מותר וי"א דתוך ד"א אסור אפילו מילי דעלמא וכל אותו חדר שהמת מונח בתוכו חשוב כד"א (שם ובש"ך):
חכמת אדם · סימן קנ״ה, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.