חכמת אדם · סימן קנ״ד, א׳

דין מי שהכין צרכי חופה ומת לו מת (סי' שמ"ב):בזמן הגמ' היה המנהג שהחתן עושה סעודת נשואין ואבי החתן הוא העוסק בזה ומכין הסעודה ואמה של הכלה היא מכינה להכלה תמרוקי נשים ולפיכך אחז"ל שמי שהכין כל צרכי חופה ואפה פתו וטבח טבחו ומזג יינו או אפי' לא הכין הכל אלא מקצתו ומת אביו של חתן והוא במקום שאינו מצוי למכור ואם תדחה החופה יפסיד מה שהכין וגם אין כאן מי שיטריח בשבילו כיון שמת האב ושל חתן או שמתה אמה של כלה והתכשיטין שהכינה הם דברים שאינם מתקיימים וא"כ יש פסידא וגם אין מי שיטריח בשבילם עוד ולפיכך הקילו חכמים אע"ג דשאר אונן אסור בתשמיש הקילו בזה להכניס את המת לחדר ואת החתן והכל' לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש אפי' נשא בעולה (שבבתולה בלא"ה צריך לפרוש מטעם דם בתולים) ואסור לבעול שנית וקוברין המת וכיון שכבר בעל וחלה עליו החופה הוי לדידיה כרגל ולא חלה עליו אבילות ולכן נוהג ז' ימי משתה ומותר להתעסק אפי' בדברים של שמחה אפי' ביום ראשון אע"ג די"א דהוי אבילות מה"ת מ"מ אנן קיי"ל דאפי' יום א' אינו אלא מדרבנן ולכן אפי' בעסק של שמחה דהוי קום עשה מותר (סי' שמ"ב ש"ך ס"קד) ואח"כ נוהג ז' ימי אבלות והא דהקילו יותר לבעול כשהוא אונן ולא הקילו לקבור המת תיכף ויבעול אחר הקבורה וינהוג ז' ימי משתה ואח"כ ז' ימי אבילות היינו טעמא דאבילות חמור מאנינות ואם יקילו לו לבעול לאחר שיחול עליו האבילות דהיינו מסתימ' הגולל יזלזל בכל האבילות משא"כ מאנינות לאבילות לא יבא להקל דמקל לחמור לא גמירי אינשי (ס"ק ב') וכל ז' ימי המשתה מותר בגיהוץ ותספורת רק שבדברים שבצנעה נוהג ואסור בתשמיש המטה ובחבוק ונישוק ומזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו (ס"ק ה') ולכן אע"ג דשאר אבל מותר ליחד עם אשתו החמירו בזה שכל ז' ימי משתה וז' ימי אבלות אסורין ביחוד כיון שהקילו לו לבעול קודם שנקבר המת יזלזל גם באבילות (ס"ק ו' וצ"ע מס"קב) ולכן צריכים שומרים והמנהג ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה דהיינו קטנה שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת לביאה מפני קטנותה וכיון דמותר בז' ימי משתה אפי' בגיהוץ ותספורת ולכן אינן עולין לו למנין שלשים אלא מתחיל למנות למנין שלשים מז' ימי אבילות אע"ג דמת ברגל הרגל עולה לו למנין שלשים כדלקמן כלל קס"ט דהתם עכ"פ נהג מנהג אבילות בגיהוץ ותספורת (ס"ק י'):