חכמת אדם · סימן קנ״ג, א׳

דין האבל משעת מיתה עד הקבורה ואיזה זמן נקרא אונן (סי' שמ"א):מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו לא ינהוג בפניו קלות ראש כדי שלא יאמרו על המת שהיה אדם קל ולכך אין זה טרוד בקבורתו ובאבלו ואינו חושש במיתתו וזה גנאי גדול למת ובכלל לועג לרש הוא אלא יתראה לכל שהוא טרוד ונבהל עת מיתתו וקבורתו ולפיכך לא יאכל האבל בבית שהמת בו אלא בבית אחר ואם אין לו בית אחר תוכל בבית חבירו ואם שרוי בין ישמעאלי' עושה מחיצ' של סדין גבוה י"ט ובלבד שיהיה בענין שיכול לקום ברוח מצוי' דהיינו שתוקע שולי הסדין בארץ. אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ודוקא האבלים אבל אדם אחר שאינו אבל מותר לאכול בחדר שיש בו המת (ט"ז ס"ק מ"ו ונ"ל דאינו דומה לעושה מצוה בפני המת כגון ללמוד או תפילין וציצית כדלקמן דהתם איכא לועג לרש שאינו יכול לקיים המצוה אבל הכא הוא רק שנראה שקל המת בעיניו ולכן אחר מותר). ואינו מיסב ואוכל בדרך קביעות ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך לא המוציא ולא ברכת המזון ואפילו אם אחרים אוכלים ומברכים לא יענה אחריהם אמן ואינו מצטרף לזימון ופטור מכל המצות שבתורה מפני כבודו של מת ויש ביד חכמים לבטל אפילו מ"ע דאורייתא בשב ואל תעשה ופשוט שאם אכל ונקבר המת ועדיין לא נתעכל המזון שבמעיו דצריך לברך בה"מז כדלקמן לענין תפלה (וצ"ע די"ל דלא דמי לתפלה דזמנה עד חצות משא"כ הכא דכיון דבשעת אכילה היה פטור א"כ לעולם פטור או אפשר דהכא נמי זמן בה"מז עד שעת עיכול המזון ודמי ממש לתפלה) ולטעם זה אפי' רצה להחמיר על עצמו ולברך ולהתפלל אינו רשאי וגם אפי' אם יש לו מי שיעסוק בשבילו בקבורה כגון שמת אחותו ויש לה בעל שהקבורה חל על הבעל אפ"ה פטור: אבל י"א הטעם מפני שהמת מוטל עליו לקברו ולכן פטרוהו דהעוסק במצוה פטור מן המצוה ולפ"ז אם אין מוטל עליו לקברו חייב ואנן קיי"ל כטעם הראשון ומ"מ אם אין מוטל עליו לקברו או שהעמיד איש אחר במקומו להתעסק בצרכי קבורה ורוצה לסמוך על טעם ב' מותר להתפלל ולברך (ועיין בא"ח סימן ע"א) (ונ"ל דאפ"ה אסור בבשר ויין משום כבוד המת עיין בב"א) ומ"מ אם הוא אונן על אביו ויש מתעסקין ילך לבית הכנסת לומר קדיש שזהו כבוד המת (שם בא"ח ט"ז ס"ק ב' וצ"ע דבי"ד סי' שע"ו כ' להיפך):