קורעין על שמועות רעות כגון שהיו נקבצו רוב הצבור למלחמה ושמעו שנגפו לפני אויביהם ואפילו לא נהרגו אלא המיעוט מהם וה"ה אם הלכו בשבי (סעיף ל"ו) והשומע ברכת השם ואפילו ברכת הכינוי ואפילו בלשון לעז חייב לקרוע והוא שישמענה מישראל. ואפילו השומע מאחד שאמר פלוני גידף השם חייב השומע לקרוע אבל אם זה האומר לא שמע מהמגדף עצמו אלא ששמע מאחר אין זה האחרון חייב לקרוע והרואה ס"ת או תפילין או אפי' מגילה אחת מתנ"ך שנשרף או נקרע או נחתך או נמחק בזרוע (ר"ל בחזקה) בין מישראל בין מנכרי חייב לקרוע שתי קריעות א' על הגוילין וא' על הכתב ובכל אלו הקרעים רשאי לתפור בתפירה רחבה אבל אינם מתאחין לעולם כדלעיל סי' ט' ודין ערי יהודה וירושלים ובה"מק עיין בחבורי שערי צדק:
חכמת אדם · סימן קנ״ב, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.