אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו ל' יום ואחר ל' יום דהיינו ביום ל"א יפדנו מיד שלא ישהה המצוה כדנפקי' מושמרתם את המצות מצוה שבא לידך אל תחמיצנה ואם חל יום ל"א בשבת אין פודין אותו בשבת וה"ה בי"ט דהוי כמקח וממכר אלא ימתין ליום א' ואם רצה יכול לפדותו בליל מוצאי שבת דמותר לפדות בלילה אלא שנוהגין להמתין לפדות עד יום א' ולכן אם חל יום ל"א בתענית צבור והוא רוצה לעשות סעודה וא"כ כשיעשה ביום הפדיון ובלילה הסעודה אין כאן פרסומי מילתא עושין הסעודה בלילה שלפני התענית ופודין אותו אז בלילה או אם ירצה כשחל יום ל' בע"ש וכבר נעשה הבן כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים שהוא חדש כמש"כ מבן חדש תפדה ולכן בשעה שכבר עבר כ"ט י"ב תשצ"ג יכול לפדותו וכן בתענית צבור יפדנו ביום ל' לאחר שעברו עליו חדש ימים שהם כ"ט י"ב תשצ"ג ואם ירצה יכול לפדות ביום התענית ולעשות הסעודה בלילה שלאחריו (ש"ך ס"ק י"א) אבל במ"א סי' של"ט כ' דהפדיון צריך להיות דוקא ביום ל"א דאז הוא מבן חדש ומעלה אבל לאחר כ"ט י"ב תשצ"ג לא נקרא חדש ומעלה וכדאמרינן אין מחשבין שעות לחדשים:
חכמת אדם · סימן ק״נ, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.