חכמת אדם · סימן ק״נ, ז׳

סדר פה"ב מביא הבכור לפני הכהן ואומר לו שהוא פטר רחם מאשתו הישראלי' והכהן שואל אותו במאי בעית טפי בנך בכורך או שתתן ה' סלעים דמחייבת מה"ת (וצ"ע שהרי אם האב רוצה להניח הבן לכהן אינו יוצא רק צריך לפדותו דוקא כדאי' שם ברמ"א) והאב אומר חפץ אני בבן בכורי והילך ה' סלעים בפדיונו ובשעה שרוצה ליתן המעות לכהן מברך אקב"ו על פדיון הבן ומברך שהחינו ואח"כ נותן המעות לכהן כדי שתהא הברכה עובר לעשייתן וכן הפודה עצמו מברך נוסח זו ומי שהוא עשיר נכון לעשות סעודה והיא סעודת מצוה ולאחר המוציא פודין אותו ואם יש יין בעיר מברך הכהן על היין מיד אחר הפדיון ואם אין יין אזי פודין לפני נט"י ומברך הכהן שהכל על שכר או יי"ש ואין נוהגין לברך שהשמחה במעונו ואם האב כהן ודאי אין ראוי לפדותו ע"י שליח אבל אם אין האב כהן אע"ג שיכול לפדותו במקום שהוא שם ואומר לכהן יש לי בכור לפדותו והכהן אומר במאי בעית כדלעיל מ"מ אם חושש האב שמא ישכח או לא יהיה שם כהן וכיוצא בו מותר לעשות שליח שיפדה את בנו והשליח מודיע לכהן שהוא שליח מאבי הבן לפדותו וכן הב"ד יכול לפדותו וכ"ש אבי אביו (עש"ך ס"ק י"ח ובב"א שער א"וה לענין כיסוי דם):