חכמת אדם · סימן קמ״ט, י״ז

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ומזה תראה הרעה הגדולה מהמוהלים שאינם בקיאים וחותכין רק מיעוט מהבשר של ערלה והם ערלים מה"ת דכי היכי דמל ולא פרע כאלו לא מל כ"ש כשפרע ולא מל וכ"ש הוא שהרי פריעה הוא רק מריבוי הכתוב המול ימול ועוד שהרי א"א שלא נצטווה על הפריעה ואפ"ה א"ל המל ימול לרבות ציצין המעכבין (כדאיתא ביבמות דף ע"ב וע"ש ברש"י ותוס') ולכן צריכים המוהלים להשגיח ע"ז הדק היטיב ואם לא חתך כדין אזי תיכף יחתוך הוא או אחר מה שנשאר ולא יהיה המוהל החותך סרבן בדבר מלהניח אחר כי אין זה בושה ומוטב לו להתבייש מעט אעפ"י שאינו בושה מלהוציא מת"י מכשלה גדולה כזה וראוי לתקן כמו שהמנהג בק"ק פראג דאיזה ימים אחר המילה הולכין המוהלים ובודקין התינוק אם נימול כהוגן גם שם המוהלים יש להם חברה קדישא ולכן יכולים לתקן תקנות וכן ראוי בכל הקהלות :
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.