קטן שבשרו רך ומדולדל או שהוא בעל בשר הרבה עד שנראה כאלו אינו מהול רואים אם בעת שמתקשה נראה מהול א"צ למולו פעם ב' ואפילו אם אינו נראה בעת קשוי רק כשליש עטרה (ונ"ל דזהו שאמרו בגמרא נראה ואינו נראה ועיין בכ"מ שכ' דמשמע דרמב"ם פסק כשמואל ובאמת לא משמע מידי דאדדייק מרישא שהם דברי שמואל לידק מסיפא שהם דברי רשב"ג וכ"כ סמ"ג ורי"ו בהדיא) דהיינו מראש הגיד הואיל ונימול כהוגן וא"כ מה"ת א"צ שום תיקון רק מדרבנן משום מראית עין ולכן אם אפשר לתקן ע"י שידחוק הבשר למעלה מוטב ואם א"א א"צ לחתוך כלום ואם אינו נראה בעת הקשוי רק ראש הגיד לא מבעי' אם יש לספק שמא לא חתכו בשעת מילה כל העור דהוי ספיקא דאורייתא שצריך לחתוך כל העור כדין אלא אפי' ידעינן בוודאי שהיה נימול כהוגן מ"מ מדרבנן צריך לחתוך כל בשר המדולדל עד שיהיה נראה כנימול בשעת הקשוי (שם) וכשחוזרין על הציצין המעכבים המילה צריך לחזור ולברך כל הברכות אבל א"א או"א קיים הילד שכבר התפלל עליו (רס"ה סעיף ד'):
חכמת אדם · סימן קמ״ט, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.