מי שיש בידו מעות והיא מסופק אם הם של צדקה חייב ליתן אותם לצדקה אבל מי שהקדיש דבר בלשון שמסופקים בו ומת שאין לידע כוונתו (עיין בסי' רנ"ט סעי' ה' בהג"ה ובט"ז ובש"ך שם ובח"מ סי' ר"ן סעי' ג'):
חכמת אדם · סימן קמ״ח, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.