האומר חפץ זה אני נותן לצדקה בכך וכך והוא שוה יותר אינו יכול לחזור בו דכל אמירה שיש בה רווחא לצדקה אמרי' ביה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אבל אם לא היה שוה יותר באותה שעה ולא היה אז שום ריוח לצדקה וא"כ אין הדיבור חל באותו זמן שאמר אע"ג שאח"כ הוקר ושוה יותר ואיכא רווחא לצדקה כיון שלא חל הדבר אז א"א שיחול לאחר זמן וכיון שלא משך ולא נתן הכסף יכול לחזור בו (שם סעי' י"ג):
חכמת אדם · סימן קמ״ח, כ״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.