דין נדרי צדקה ומעות צדקה (סי' רנ"ז רנ"ח רנ"ט):הצדקה ה"ה בכלל נדרים ולכן צריך אדם לזהר מלידור ואם פוסקים צדקה וצריך לפסוק עמהם וכן כשיאמר יזכור על נשמת אביו ואמו יאמר בלא נדר כדלעיל ריש הל' נדרים (סעי' ג"ד). והאומר הרי עלי סלע לצדקה או הרי סלע זו לצדקה חייב ליתנה לעניים מיד ואם איחר עובר בבל תאחר שנאמר כי תדור נדר כו' לא תאחר לשלמו וקבלו חז"ל דפסוק זה נאמר בו ג"כ צדקה ואע"ג דבקדשי' אינו עובר על בל תאחר אלא עד שיעברו עניו ג' רגלים היינו משו' שא"א להקריב אלא בב"המק אבל כשנדר צדקה הרי בידו ליתן מיד לעניים דעניים מצויים ומ"מ לא מקרי עניים מצויים אלא עניים הצריכים לחלק מיד אבל אם אין דרך לחלק מיד לא מקרי עניים מצויים ואם הוא במקום שאין שם עני מפריש ומניח עד שיזדמן לו עני וא"צ לחזור אחר עני אפילו עברו ג' רגלים אלא ימתין עד שיזדמן לו ואפילו אמר שיתן לאיזו עני שירצה אינו יכול לפטור עצמו ולומר אין רצוני ליתן לאלו דא"כ יפטור לעולם אלא צריך ליתן לאיזה עני שירצה מאלו עניים שישנו לפניו ואם אמר אתן לפלוני ופ' אינו עובר עד שיבא איתו עני אע"ג דמצויים שאר עניים (רנ"ז סעי' ג' ובש"ך ס"ק ז' ס"ק ח'):
חכמת אדם · סימן קמ״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
