אדם שהפריש לצדקה ומסר לגבאים שמינה הוא אין בני העיר יכולים לשנותה דלא על דעתם התנדב ואם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לפלוני ופלוני אסור לשנות אפי' לתלמוד תורה אע"ג דיש לומר דאומדנא שאלו ידע דת"ת שקול יותר ובכל הצדקות אזלי' בתר אומדנא כדלעיל כלל קמ"ה סי' ה' זהו דווקא כשנדר סתם לצדקה ע"ד הגבאים אבל כיון שאמר לעניים ידועים תיכף זכו בהם עניים וה"ז כאלו גזלו (רנ"ו סעיף ד' ובש"ך ס"קי) ומשמע דוקא בדבר דשייך לומר שזכו בו העניים אבל אם אמר סתם שיתנו כך וכך בכל שנה להלביש ערומים כך וכך להכניס כלות צ"ע ונ"ל דהא דצריך ליתן טעם דזכו בו העניים היינו משום דאל"כ ה"א דאומדנא דנותן לת"ת שהוא שקול יותר אבל לשנות למצוה דכוותיה כגון ממ"ע לבק"ח וכיוצא בו כיון שפירש לצדקה זו אסור לשנות מדעת הנותן כיון שהוא מינה גבאים לזה ולא מסר לקופת הצדקה ועיין כלל קמ"ח:
חכמת אדם · סימן קמ״ז, כ״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.