חכמת אדם · סימן קמ״ב, כ״ג

כבר בארנו דסתם עסקא הוא פלגא מלוה ופלגא פקדון ולכן כשנותן לו למחצית שכר והפסד צריך שיתן לו שכר טרחו ולאו דוקא שיתן לו למחצית שכר אלא אם רוצה להתנות עמו שלא יטול המתעסק רק שליש ריוח או רביע הרשו' בידו אלא דאז יהיה אחריות על המקבל ג"כ לא יותר משליש או רביע כללו ש"ד לפי ערך הריוח שיטול המתעסק כן יקבל עליו האחריות רק שיתן לו שכרו המבואר לעיל סי' ב' (ועיין בב"י ובשיטה מקו' בשם ריף) אבל כשיהיה על המקבל חצי ההפסד ושליש ריוח הוי ריבית דמה שמקבל עליו אחריות הוא מלוה ואע"ג דנותן לו שכרו ורשאי שומר חנם להתנות שיהיה כשואל מ"מ הכא הוי מלוה ואסור כ"כ בתשו' רא"ש כלל פ"ח סי' ב' ואע"ג דהתם מיירי שהמקבל קיבל עליו כל אחריות נ"ל דל"ש דבתשו' רדב"ז ח"א סי' תקע"א כ' ג"כ דמותר לנותן לקבל ב' תלתא באגר וכן בהפסד אם נותן לו שכר טרחתו ואעפ"כ כתב דהוי כהערמת ריבית וכ' עוד שם דאם התנה ב' תלתא באגר ותלתא בהפסד ונותן לו שכרו ה' בשם רא"ש דאסור דמחזי כריבית וצ"ע שהרי בתשו' רא"ש שם משמע דהוי ריבית ועכ"פ א"ר וצ"ע) רק שיהיה דוקא חלק הריוח וההפסד של המקבל שוה ומה שמטריח בשל הנותן בחלקו לזה מהני שכר טרחו ולכך מה שנהגו קצת סוחרים שאינם בקיאים היטיב במו"מ ונותנין להבקי מעות למחצית שכר והמקבל אינו נותן לו לשותפות מעות רק הנותן לבד ומתנה עמו שיהיה למחצית שכר והפסד רק שקודם לכל יקח הנותן א' למאה רוחים בעד מעותיו וזה איסור גמור ואם מתנה עמו שאפי' לא יהיה שום ריוח אעפ"כ יקח רוחים הוי ר"ק ואפי' מתנה עמו שיקדים ליקח מן הריוח א' למאה והשאר יחלוקו עכ"פ הוי א"ר שהרי לעולם אדרבה המקבל צריך ליטול ריוח יותר מן הנותן ולכן אין לזה תקנה אלא שהמקבל יניח מעט מעות לשותפות ואז כיון שהם נותנים מעות ה"ל כשותפין בעלמא כדלעיל סי' ה' וכאשר נכתוב לקמן בנוסח שטר שותפות וגם יתן הנותן להמתעסק אפילו דינר בעד טרחתו (וכמו שכתב הב"י בשם תשו' רא"ש בעסקא שנעשה באיסור שכאשר נתן לו שכר טרחא הוקל האיסור ע"ש וכדלעיל סי' כ'):