מכר לו קרקע מעכשיו או אפי' לא אמר בפירוש מעכשיו אלא שהלוקח החזיק בו כראוי והמתין לו המעות הלוקח מותר לאכול הפירות והמוכר אסור שהרי זה אוכל בשכר המתנת מעותיו: ואם נתן לו מקצת דמים ואמר לו קנה כשיעור מעותיך כל א' אוכל הפירות כשיעור מעותיו ואם אמר לו המוכר ללוקח לכשתביא לי המעות תקנה. המוכר אוכל. ואם אמר לו לכשתביא שאר המעות תקנה מעכשיו שניהם אסורים לאכול הפירות. המוכר אסור שמא ישלים זה המעות ונמצא שקנה הלוקח למפרע ונמצא שאכל המוכר בשביל המתנת מעותיו והלוקח אסור שמא לא ישלים המעות ונמצא השדה היה שייך להמוכר והלוקח אכל בשכר קצת המעות שנתן להמוכר אלא יניחו הפירות ביד שליש אם יביא שאר המעות יתנם ללוקח וא"ל יחזירם למוכר ואם אמר הלוקח אוכלם ואם לא יגמור המקח כשיחזיר לי המוכר מעות אנכה לו דמי הפירות מותר וכן אם המוכ' אומר אוכל' וכשיגמור המקח אנכה לו דמי הפירות מותר ודווקא שיאמר אנכה לו מן הדמים נמצא כאלו לא אכל מעולם אבל אם יאמר אשלם לך הפירות שאכלתי אסור דסוף סוף ריבית אכל אלא שחוזר ומשלם לו (סעיף ד' ה' ו') וה"ה בזבין ולא איצטריכי ליה זוזי וכה"ג במקו' שהמקח חוזר אסור לאכול הפירות עד דידע דהמקח קיים או שמתנה שינכה לו דמי הפירות (סעיף ז' וע"ש בט"ז):
חכמת אדם · סימן ק״מ, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.