דין ריבית שע"י מכירה במוכר בית ע"מ להחזיר (סי' קע"ד):המוכר שדה לחבירו והתנה עמו המוכר שכשיהיה לו מעות יחזיר לו קרקע או שהמנהג כך שכל מי שקונה צריך להחזיר כשיהיה להמוכר מעות במשך זמן ידוע נמצא שאין כאן מכר כלל ואסור ללוקח לאכול הפירות ואם אכל כיון דאינו אלא צד א' בריבית תליא בפלוגתא כלל קל"א סי' א'. די"א דהוי ר"ק וי"א כיון דאפשר שלא יהיה לו פירו' לא הוי רק א"ר (סי' קע"ד ע"ש בש"ך) אבל במקום שהמקח קיים רק שהבטיח לו הלוקח כן ולא כתבו בשטר אין כאן תנאי כלל והמקח קיים והלוקח אוכל הפירות ואפי' אם לאחר שנגמר המקח בלא שום תנאי חזר הלוקח ונתן שטר למוכר שיחזיר לו מ"מ מותר ללוקח לאכול הפירות אפי' לא היה אלא שעה אחת אחר גמר המקח דאין זה אלא חסד שרוצה להתחסד עמו ולהחזיר לו מקחו ובלבד שלא התנו כן קודם המכר או בשעת המכר דאל"כ אין כאן מכירה כלל (קע"ד סעי' א"ב:
חכמת אדם · סימן ק״מ, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.