והא דאסור להיות ערב דוקא בעד הקרן והריבית אבל אם היה ערב בעד הקרן לבד מותר אפילו בערב שליף דוץ דאפי' את"ל דהישראל הוא הלוה ומלוה לישראל הא אינו מקבל מן הישראל אלא הקרן ואף שהאין יהודי נותן הריבית ה"ז כאומר לחבירו הילך זוז והלוה לפלוני או הלויני ופלוני יתן לך ריבית (עיין בריבית שע"י הלואה כלל קל"ב סי' ב' ג' מה שכתבתי בשם המל"מ ובזה ל"ק קו' הט"ז בס"ק ה' מסי' ק"ס סעיף י"ג) וכן אם היה לו ערב רק בעד הריבית ולא בעד הקרן ג"כ מותר (רמ"א שם וש"ך סס"קו) והא דערב לו בעד הריבית שצריך לסלק לו הריבית דוקא כשקנו מידו דאי לאו הכי הוי כערב שלא בשעת מתן מעות שהרי הריבית יעלה להבא וקיי"ל ערב שלא בשעת מתן מעות אם לא קנו מידו לא הוי ערב כלל (משא"כ לקמן סי' ח' בזקף הקרן עם הריבית כיון דנחשב הכל קרן הוי אפי' על הריבית כשעת מתן מעות (ש"ך ס"ק ה'):
חכמת אדם · סימן קל״ח, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.