ישראל שהוא חייב לאין יהודי ושעבד לו קרקע שיתן לו כל השנה כך ריבית או שיאכל הפירות אם הלוה יכול לסלק האין יהודי בכל זמן שירצה אסור לישראל אחר לקנותו מן האין יהודי דכיון דהלוה יכול להחזיר לו מעותיו לא זכה האין יהודי בפירות או בריבית ולא הקנה לישראל השני רק הקרן וא"כ כשזה יתן לו ריבית ה"ז ר"ק אבל אם אין בידו לסלק לאין יהודי אלא לזמן הקצוב ביניהם הרי זכה האין יהודי במה שנתחייב לו הלוה לפרוע בכל שנה ולכן מות' הישראל לקנותו ממנו וליקח הפירות או ריבית בכל שנה מיד הישראל הלוה דכל מה שלקח ממנו בכח האין יהודי ובשליחתו לקחו ממנו (סעיף כ') וצ"ע ממ"ש רמ"א בסעיף י' בשם רשב"א וע"ש בט"ז ובנק"הכ):
חכמת אדם · סימן קל״ז, ל״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.