חכמת אדם · סימן קל״ז, ט״ז

אין יהודי שאמר לישראל לוה לי מעות בריבי' מישראל על משכוני או אפילו בלא משכון אלא שהשליח הודיע למלוה שהוא לצורך אין יהודי פלוני (ש"ך ס"ק ל"ד) ואין אחריות המלוה כלל על השליח אלא על אין יהודי מותר למלוה ליקח הריבית מיד ישראל השליח דאע"ג דאין שליחות נמצא אין זה שלוחו מ"מ מותר דאמרינן שהוא שליח של המלו' להוליך המעות לאין יהודי ולהביא לו משכונו ואפי' אם פדאו השליח במעותיו מותר שלא אסרה תורה אלא ריבית הבא מיד לוה למלוה וכאן הלוה הוא אין יהודי והישראל אינו אלא שליח בעלמא (ועיין לעיל כלל קל"ב סי' ו') ולכתחלה צריך המלוה לומר להשליח אתה תהיה שלוחי להביא לי המשכון מן האין יהודי באחריותי ולהוליך לו המעות באחריותי וכן בשעת פדיה תהא שלוחי להביא לי המעות ולהחזיר לו המשכון והכל באחריותי ואם אינו מאמינו יאמר כך בלבו וא"צ להודיע או שיתנה עמו שלא יהא נאמן לומר נאנס או נאבד אלא בעדים ואם הישראל הביא המשכון מתחלה לישראל בלא שליחות הישראל א"צ הישראל לקבל עליו אלא אחריות המעות ואם לא אמר לו כן מ"מ אם זה הישראל נותן לו מדעתו הריבית או שיש משכון ת"י מותר לזה ליטול הריבית דמסתמא דעתו להיתירא שיהיה שליח המלוה (אך אם אינו רוצה ליתן לו אינו יכול לכופו אם אין לו משכון) ואם אמר לו זהו משכון של אין יהודי אפי' אם באמת אינו של אין יהודי אלא שזה מודה שהוא של אין יהודי הודאת בע"ד כמא' עדים אבל לא מהני שיאמר אני מזכה לך משכון זה וזכה בהם תחת האין יהודי דאין זכיה כדלעיל סימן י"ב (ש"ך ס"ק ל"ו) ואפילו יחזור זה וכופר ואמר שלא זיכהו לו ישבע המלוה שכן אמר לו וא"צ להחזיר המשכון עד שיפרע לו הריבית וכן אם אמר לו בשעת פדיה לא אמרתי לך האמת תחלה אלא שלי הוא יאמר המלוה איני מאמינך אלא לדבריך הראשונים אני מאמין אבל חושש אני לדבריך ואיני רוצה לקבל ממך המעות וכשיבא האין יהודי ויתן לו המעות אתן לו משכונו (ואם יש הכחשה ביניהם עיין בסי' קס"ח סעיף י"ג ובש"ך ס"ק ל"ח ל"ט מ' נ"ה ע"ז ע"ח ע"ט) וכללא הוא דאם הלוה מכחיש למלוה צריך המלוה לישבע אבל אם אינו מכחישו אלא שאומר לו לא אמרתי לך האמת א"צ המלוה לישבע אלא שאומר לדבריך הראשונים אני מאמין (ש"ך ס"ק ל"ח) ומ"מ אם נודע למלוה באמת שכן הוא כדבריו אע"פי שאין ביד ב"ד לכופו שלא ליקח הריבית שאומר שאינו מאמין לשום אדם (אפילו לעדים לדעת הש"ע דהודאת בע"ד כמאה עדים אבל הש"ך כ' בשם רש"ל דעדים נאמנים עיין ס"ק מ' מ"מ אסור לו ליקח הריבית כיון שידוע לו שהוא של ישראל ומ"מ הלוה שהוא מערים בזה ללות בשם אין יהודי ואומר שלי הוא נקרא רשע ואם אין בידו משכון אלא שנתן לו מעות להלות לאין יהודי בריבית ואמר לעצמי לקחתי הלוה נאמן שלצורך עצמו לקחה ולא לוה לאין יהודי ונקרא רשע (עיין ש"ך ס"ק מ"ה ובט"ז ס"ק י"ט ובנק"הכ (סעיף י"ג):