מלמד שהלוה מעות לבע"הב וגם לומד עם בן בע"הב והתנה עמו שיתן לו הוצאות הוי לי' כהלויני ודור בחצירי דאסור כיון שהתנה עמו בשעת הלואה אע"ג דבלא"ה היה נותן לו הוצאות זו מחמת שלומד עם בנו אפ"ה אסור אבל אם הלוה לו סתם ואח"כ שכר אותו ללמד עם בנו ולתת לו מזונות בעד שכירות הלימוד כ' הלבוש דמותר שכן דרך בע"הב להתנות למלמד ובשעת הלואה לא התנה עמו כלום (סי' קס"ו):
חכמת אדם · סימן קל״ו, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.