ראובן השכין ביתו של שמעון אצל לוי ושמעון שתק ולוי דר בבית זה כמה שנים מפני שהיה חושב שהוא ביתו של ראובן ודר בה בנכייתא ובאחד מדרכי ההיתר שכתבנו ואח"כ תבע שמעון את לוי והוציא הבית מיד לוי והוצרך לוי לשלם לו גם השכירות מכל הזמן שדר בו מפני שהיה קיימת לאגרא וגברא דעביד למיגר וכה"ג צריך ראובן לשלם לו ללוי הכל הקרן וגם כל שכירות הבית שמין לשמעון ואין בו משום ריבית שמה שמוסיף לו אינו מוסיף לו בשביל המתנת המעות רק בעד השכירות שנתן הוא נותן לו מחמת שמכר לו דירת הבית לדור בתוכו בעד הנכייתה שמנכה לו ונמצא עכשיו שאין דירת הבית שלו והמוכר דבר שאינו שלו הרי הוא חייב באחריותו ואף כי איזיל גבי האי הוי כאלו קיבל עליו אחריות המקח בכל מה ששוה (ססעי' ו'): דין המלוה על המטבע והוסיפו על משקלו באיזה מטבע ישלם מבואר בש"ע סי' קס"ה:
חכמת אדם · סימן קל״ה, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.