ואם יש לו מטבע מאותו המין בביתו או אפי' שאינו בביתו אלא בפקדון ביד אחר באותו העיר או אפילו בעיר אחרת אלא שיש למלוה דרך לאותו העיר חשבינן כאלו הקנה הלוה לזה מה שיש לו להמלוה ונחלטת לו וא"כ אם נתייקר הרי ברשות המלוה נתייקר שה"ז כאלו הוא פקדון ביד הלוה וה"ז דומה כאומר לחבירו הלויני סאה חיטין עד שאמצא המפתח ואתן לך מה שיש לי בביתי דודאי אין כאן הלואה כלל ומותר וה"נ כיון שהותר ללותו נגד מה שיש לו וזה שיש לו נקנה למלוה וכיון שזה לוה ממנו הרי חזר ויש לו וא"כ מותר ללות על סאה אחת אפילו אלף סאין בב"א ואצ"ל לו קני בזאח"ז דלא החמירו בו חכמים כיון דאיסור זה אינו אלא מדרבנן ואפילו הוא עם הארץ ולא ידע בהיתר זה מותר ומ"מ לכתחלה יהיה דעתו שמקנה לו ונאמן הלוה לומר שיש לו מעט מזה המין ואם אין ללוה כלל מאיתו המין יתן לו המלוה במתנה מעט מאותו המין או שמקנה לו מעט וישום אותה בדמים כפי השער ואז נקנה לו והוי כיש לו ומותר (סעיף ב' ובש"ך וביש לו אפילו אם קבע לו זמן וא"ל שלא יקבל ממנו עד הזמן כיון שיש לו מותר (ש"ך ס"ק י"א):
חכמת אדם · סימן קל״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.