חכמת אדם · סימן קל״ד, א׳

דין ריבית אוכל באוכל כגון שלוה סאה בסאה (סי' קסב) ודין אוכל בכסף ע"י הלואה כגון שהלוה לו מנה ופסק עמו ניתן לו חיטין כשער של עכשיו (ש"ך ס"ק סי' קס"ג):כשם שאסור מה"ת ללות כסף בריבית כן אסור מה"ת ללות דבר מאכל בריבית כדכתיב נשך אוכל ואמנם אינו אסור מה"ת אלא בענין שמתרבה אצל המלוה כגון שלוה לו סאה תבואה או שאר פירות ליתן לו לזמן פלוני יותר מסאה וחכמים אסרו כל דבר שלפעמים יתיקר השער ולכן אסור ללות סאה ע"מ שיחזיר לו לזמן פ' סאה אע"פי שאינו נותן לו יותר ממה שלוה דשמא יתיקר ונמצא עכ"פ מתרבה אצל המלוה וכן כל דבר שדרכו בכך חוץ מן המטבע כסף שלעולם הוא במקח א' ולא מבעי' אם קובע לו זמן אלא אפילו אינו קובע לו זמן ורשות ביד הלוה להחזיר כ"ז שירצה ויוכל להמתין עד שיהיה כשער של עכשיו אפ"ה אסור אלא צריך שיעשנו שומא כמה היא שוה עכשיו סאה זו שאם יתיקרו לא יצטרך ליתן לו סאה שלוה אלא יסלק לו בדמים ואם עבר ולא עשה דמים ונתייקר נותן לו הדמים שהיו שוים בשעת הלואה ואם הוזלו נותן לו הסאה שהלוהו ואם שינה עבר באבק ריבית (קס"ב סעיף א') ודין אם מותר ללות דינר זהב בדינר זהב ושאר מטבעות נתבאר לעיל כלל קל"ב):