חכמת אדם · סימן קל״ב, ו׳

וכ"ז כשהלוה לוקח ההלואה מיד המלוה או משלוחו או ששלח לו שטר בח"י ע"י שלוחו ולוה בין מהמלוה עצמו או משלוחו שהרי עכ"פ הלוה נשתעבד למלוה אבל אם ראובן שלח שלוחו שמעון שילוה מלוי ולוי מכיר אותו שהוא שליח ראובן או שכתב לו ראובן ששמעון הוא שלוחו ולוה שמעון מלוי בריבית על שם ראובן ואפילו נתן לו ג"כ שטר וחתם עצמו בפקודת ראובן מ"מ אין כאן ריבית כלל שהרי זה אפילו צוה לו ראובן שילוה בריבית קיי"ל דאין שליח לדבר עברה וא"כ אינו שלוחו כלל וה"ז כאלו השליח לוה לעצמו וחוזר השליח ומלוה ללוה והלוה כשנותן הריבית לשליח הרי אינו נותן הריבית שיחזיק לעצמו אלא ליתן להמלוה וה"ז כאלו אומר הילך זוזי ותלוה לפלוני דהיינו לשליח דמותר כדלעיל סי' א' וכשהשליח נותן הריבית למלוה אעפ"י שהוא הלוה כיון שאינו נותן משלו כלום אין כאן איסור כלל (מה שהאריך בזה הט"ז בסי' ק"ס בס"ק י"א עיין במל"מ פ"ה ולק"מ) וכ"ז בהלואה ע"פ או שהשליח חתם עצמו בפקודת המשלח שאין השליח משתעבד למלוה (עיין סי' ק"ע בט"ז סק"ב) והלוה לא כתב למלוה שילוה לו בריבית רק סתם שילוה לו והיינו בהיתר וגם לא אמר לשליח תן לי ואני פורע לך דזה אסור לכ"ע (עיין מל"מ שם ומה שנכתוב בב"א) אבל אם השליח נותן למלוה שט"ח בח"י הלוה שנכתב בו ריבית ה"ז ריבית מיד הלוה למלוה שהרי המלוה מתרבה והלוה נחסר ובאה מהלוה למלוה וה"ה ע"י שליח המלוה ואפי' אם שליח המלוה עשה שלא בידיעת המלוה ולכן המשולחי' שלוין מעות בירידים ונותנין שט"ח שלהם בר"ק עוברי' על איסור דאורייתא והרוצה לעשות כן ביארתי יפה בנ"א כיצד יעשה בהיתר: